מטרת החוקרים היתה לבדוק את הסיכון לסרטן הוואגינה, בקרב נשים שעברו כריתת רחם ויש או אין להן נוכחות של CINי(cervical intraepithelial neoplasia). החוקרים ביצעו מחקר עוקבה לאומי מבוסס אוכלוסיה שבו הכלילו את כל הנשים בשוודיה בגילאי 20 ומעלה, בין השנים 1987-2011 (סך הכל חמישה מיליון נשים). המידע נאסף מתוך רישומים לאומיים.
עוד בעניין דומה
החוקרים חילקו את העוקבה לארבע קבוצות חשיפה: נשים שעברו כריתת רחם ללא היסטוריה של CIN בדרגה 3 וללא נוכחות CIN במעמד הכריתה, נשים שעברו כריתת רחם עם היסטוריה של CIN בדרגה 3 או AISי(adenocarcinoma in situ), נשים שעברו כריתת רחם עם נוכחות של CIN במעמד הכריתה ונשים שלא עברו כריתת רחם כלל. התוצא העיקרי היה היארעות של סרטן הואגינה.
החוקרים איתרו 898 מקרים של סרטן הואגינה. החוקרים מצאו כי שיעור ההיארעות של סרטן הואגינה, בנשים עם נוכחות של CIN בזמן הכריתה הינו 51.3 (רווח בר-סמך 95%: 34.4-76.5) ל-100,000, ואילו בנשים שהיתה להן היסטוריה של CIN בדרגה 3 או AIS, השיעור הינו 17.1 (רווח בר-סמך 95%: 12.5–23.4) ל-100,000.
בהשוואה לנשים שעברו כריתת רחם ללא היסטוריה של ממאירות בצוואר הרחם, שיעורי ההיארעות המותאמים לגיל היו 21 (רווח בר-סמך 95%: 13.4-32.9) ו-5.81 (רווח בר-סמך 95%: 4.00–8.43), בהתאמה. כמו כן, שיעור ההיארעות עבור נשים שלא עברו כריתת רחם כלל היה 0.87 (רווח בר-סמך 95%: 0.81-0.93) ושיעור ההיארעות בהתאמה לגיל היה 0.37 (רווח בר-סמך 95%: 0.30-0.46). זאת ועוד, בנשים שעברו כריתה והיתה להן עדות ל-CIN, שיעור ההיארעות של סרטן הואגינה נותר גבוה גם לאחר 15 שנות מעקב – 56.7 (רווח בר-סמך 95%: 21.2-203.6).
החוקרים הגיעו למסקנה כי נשים שעברו כריתת רחם והיתה להן נוכחות של CIN בעת הניתוח יפיקו תועלת מביצוע מעקב לזיהוי סרטן הואגינה. לעומתן, נשים שעברו כריתת רחם ללא גורמי הסיכון הנ"ל, הן אמנם בעלות סיכון של יותר מפי שניים לחלות בסרטן הואגינה בהשוואה לנשים שלא עברו כריתת רחם באוכלוסיה הכללית, אך שיעור ההיארעות הכולל לא מצדיק מעקב בנשים אלו.
מקור: